ברכה לאבא יום הולדת 60 חלק ב'
והאבא של היום כמו האבא של אז כל יום מתוכנן שום דבר לא זז. קנטרי, קפה, חדשות ושינה וכל יום שעובר הוא כמו בהתחלה. טוב שאמא בסביבה, כדי לשבור לך מידי פעם את השגרה. המודרניזציה אותך אף פעם לא עניינה אין לנו מושג אם אפילו כרטיס ויזה יש בכיסך. רכשת לעצמך פלאפון חדש אל תשכח שהוא לא ליופי, עשה בו שימוש לא רק בארוחת השבת.
נשאר לנו רק לאחל לך שתאריך ימים ותזכה לראות את כולם גדלים. בר מצווה, חתונה ואינשאללה נין או נינה. לסיום: גם אם נתאמץ וגם אם היינו מחפשות בכח וגם אם היינו ממש, ממש, ממש מנסות למצוא אבא וסבא כמוך לא היינו מצליחות למצוא!!! אוהבות אותך מאוד מירי, לימור וקרן
מרדכי אלגרבלי ז"ל
מרדכי אלגרבלי ז"ל
ילדות ונעורים
אבא נולד בעיירה בוג'ד (Boujad) שבמרוקו, בן זקונים, חמישי במספר, למסעודה ושלמה ז"ל.
בהיותו בן שנה וחצי בלבד, התייתם מאמו. מרדכי הקטן נמסר לטיפולו של דודו (אחיו של אביו), וגדל בביתם יחד עם שמונת ילדיהם. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר העממי בכפר בגיל 13, עבר לעיר קזבלנקה כדי להתאחד עם אחיו הגדולים (אשר גדלו אצל דודותיהם מצד האם).
בקזבלנקה, כשהוא בן 14, התקבל לבית הספר המקצועי "אורט", שם למד והשלים בגרות במכניקה. עם סיום לימודיו בגיל 17, השתלב בעזרת אחיו הגדול בחברת תרופות ענקית, וניהל את מערך ההזמנות מול כל בתי המרקחת במדינה.
העלייה ארצה והקמת המשפחה
בינואר 1965, בהיותו בן 21, הגשים את חלום העלייה. הוא טס ממרוקו לצרפת, ומשם עלה לישראל יחד עם אביו. הם השתקעו בעיר רמלה, שם התגורר עד שפגש את אנט, אהבת חייו, שהתגוררה אז בתל אביב.
אבא ואמא נפגשו בדצמבר 1969, וכעבור שנה עמדו תחת החופה. חמש שנים לאחר מכן, קבעו את ביתם בעיר ראשון לציון, שם גידלו במסירות את שלוש בנותיהם. הם זכו לחיות יחד באושר במשך 53 שנים, עד יומו האחרון.
דרך מקצועית
את דרכו המקצועית בישראל החל אבא במשרד התקשורת. בזכות התמדה, חריצות ונכונות ללמוד, השלים קורסים מקצועיים רבים. עם הפיכת המשרד לחברת "בזק" בשנות ה-80, זכה להערכה וקודם לתפקיד סגן מנהל מתקן בזק בנמל התעופה בן גוריון. בשנת 1999, לאחר שנות עבודה פוריות ומוצלחות, יצא לפרישה מוקדמת ולגמלאות.
האיש שהיה
אבא היה איש שכולו אור, אהוב על כל סביבתו. לכל חדר או מקום שאליו נכנס, הוא הביא עמו שמחה, חיוך וצחוק מידבק. הוא ניחן בעדינות נפש, ענווה ויושרה נדירה.
כאדם שאהב סדר וארגון, יומו היה מתוכנן לפרטי פרטים, והוא הקפיד לעשות כל דבר בזמנו הקבוע מתוך כבוד לזמן ולאנשים סביבו. אבא אהב מאוד לטייל ולראות עולם.
סגירת מעגל
כעשרה ימים בלבד לפני פטירתו, זכה אבא לסגור מעגל חיים מרגש. הוא חזר מטיול שורשים במרוקו, במהלכו ביקר בעיירה בוג'ד שבה נולד ובה החל את סיפור חייו.
מורשתו, עדינותו והחיוך שלו יישארו חקוקים בליבנו לעד.
יהי זכרו ברוך.
עדיין לא נוספו שירים לעמוד ההנצחה.
קיר הזיכרון
רגעים קטנים וגדולים שנשארים בלב.
ברכה לאבא ליום הולדת 60.
חלק א'
לאבא היקר!
אז כמה זמן אנחנו מכירים 26, 30, 31 שנים. הכל התחיל במשפט לא רגיל "מה את רוצה חבושנה?" עם סימן שאלה ומנגינה וכשכולם היו שואלים אותך כמה ילדים יש לך שתי בנות ובת זו היתה תשובתך.
ואיך אפשר לשכוח את סיפוריך הנודעים, שמענו אותם כמה? מליון אלף ואחת פעמים: ילד קטן מול סלע מדבר מחכה שכסף לו הוא יתן, כל המשפחה הלכה לקרקס ורק קרן שמה פס, ובמקום להגיד שהיא בת חמש אמרה לשומר שהיא בת שש. וכולם צוחקים כי להם לא נעים אני מתכוונת אליכם החתנים, אבל אתה היית בשלך צוחק וצוחק ללא הפסקה. את פיספוסים עם ברקן ראית אין ספור פעמים ידעת תמיד מהו השלב הבא של השחקנים, אך זה לא מנע ממך להתגלגל מצחוק עד מחנק עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם מחדש.
חוש התמצאות במרחב אין לך וחלק מאיתנו ירשו את זה ממך, זוכר: "איפה הים בבקשה?" ואמא אמרה תמשיך אני יודעת והאמת שהפעם היא צדקה, אבל אתה היית בשלך "את הים בבקשה"!!!
את הסחנה היית מפנטז שהיינו קטנות ולא היית אוכל עד שהיינו שבעות והנה המשפחה גדלה והתרחבה, אבל אותך זה בכלל לא שינה ואת הנכדים אתה מאכיל כאילו כלום לא קרה. נוי באה הראשונה מכולם ובשבילך היא הילדה היפה בעולם. קרן קצת נעלבה שאת מקומה היא תפסה, אך לא היתה לה ברירה ופינתה את הבמה.
את הסיפור מעשה בחמישה בלונים אתה מכיר בעל פה כמו עוד כמה וכמה סיפורים. במשחק האוהל היית יושב ומשתף פעולה ולא היית יוצא משם עד שלא קבלת פקודה. לציורים שלה כבר אין מקום ואתה ממשיך לבקש עוד ועוד. לאח של נוי קוראים אור ובשבילכם אורקה שמאז שהוא פתח את הפה לו אתה אומר: "אורקה אני עייף" והוא לך עונה: "אז תלך לישון" ואין צורך לומר שאותך זה הצחיק נורא אבל נו באמת אתה לא דוגמא. והנכד השלישי בא לעולם איתי קוראים לו כך כולם. קשור אליך יותר מהוריו כי בכל יום ויום אתה מקבל את פניו. בגן השעשועים כל היום מטיילים כדורגל בגן ביחד משחקים ולא נשכח את הביקור אצל הברווזים. מסירות נאמנות וכזאת סובלנות לא מוצאים היום כל כך בקלות. ואחרונה חביבה לעת עתה הדר המתוקה התור שלך יגיע אל דאגה. ובדרך יגיעו עוד נכדים עליהם נדבר במסיבה של גיל שבעים.
אבא, אתה חסר.