ניסים עמוס

תאריך לידה 05-12-1975

תאריך פטירה 29-06-2024

טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב

לזכרו של ניסים עמוס ז״ל

ניסים עמוס נולד ב-5/12/1975 להוריו, ויקטור ואסתר, כבן השני במשפחה בת חמישה אחים: טלי, ניסים, אורלי, גולן ואלינור. את שנות ילדותו ונעוריו העביר באשדוד, ברובע א׳, שם גדל והתחנך. במסגרת לימודיו רכש מקצועות בספרות ובנגרות – תחומים ששיקפו כבר אז את אופיו היצירתי, החרוץ והמעשי.

עוד מנעוריו היה ניסים נער עובד, אחראי ושאפתן. אהבתו לעשייה וליצירה הובילה אותו לעסוק בצילום, מקצוע שממנו התפרנס במשך תקופה.

בגיל 15 הכיר את מירב – תחילה כחברה טובה, ובהמשך כאהבת חייו. סיפור אהבתם נרקם לאורך השנים, מתוך חברות עמוקה, נאמנות ואהבה גדולה, עד שהפכו לזוג בלתי נפרד.

בשנת 1993 התגייס לצה״ל ושירת שירות קרבי משמעותי בחיל ההנדסה הקרבית, בגדוד 603, כחמ״ק מ״פ ונהג קרבי בגזרת עזה.

עם סיום שירותו הצבאי בשנת 1996, ולאחר שנים של אהבה משותפת, ביקש ניסים את ידה של מירב מהוריה. השניים נישאו כשהיו בני 21 בלבד, והקימו יחד בית חם ואוהב באשדוד – בית שנבנה על יסודות של אהבה, כבוד, שותפות וחברות אמיתית.

ניסים נכנס לעבוד ולנהל בעסק המשפחתי של חמו, אבא של מירב, וגם שם עשה חיל.

בשנת 1997 נולד בנם הבכור, אוריאן. בשנת 2000 נולדה בתם האמצעית, לרין, ובהמשך עברו המשפחה להתגורר בגן יבנה. בשנת 2007 נולד שגיא – והמשפחה הושלמה.

משפחתו הייתה עבור ניסים כל עולמו. ילדיו ואשתו היו תמיד במקום הראשון בליבו. גם כאשר עבד שעות ארוכות ומאתגרות בתנובה במשך כעשרים שנה כספק בקו עוטף עזה, מעולם לא ויתר על נוכחותו כאב וכאיש משפחה. הוא היה קם לפנות בוקר כדי להכין לילדיו כריכים לבית הספר, דואג להיות שם כשחזרו הביתה, ופועל ללא הפסקה כדי ליצור סביבם בית מלא חום, ביטחון ואהבה.

ניסים אהב את עבודתו והיה מסור אליה, אך לא פחות מכך – אהב אנשים. הוא לקח חלק משמעותי בחניכה ובהדרכת עובדים חדשים, חילק מהידע שלו בנדיבות, ותמיד היה נכון לעזור, לכוון ולתמוך.

הוא היה אדם קרוב לתורה ואמונה, נהג להתפלל בבית הכנסת בשכונת מכבים הסמוכה לביתו בשבתות, והאמין באמונה שלמה שהכול מסתדר מלמעלה. הוא לא היה אדם שמצא בעיות – אלא אדם שמצא פתרונות. איש של שלום, של נתינה, של ראיית הטוב.

לצד כל זאת, ניסים היה אדם מצחיק, אופטימי ובעל שמחת חיים. אהבתו למטבח הייתה גדולה במיוחד – מטעמיו היו משובחים להפליא, ובכל מנה שהכין היה אפשר להרגיש את הלב הגדול שהכניס אליה.

במשך שנים הוא קיבל שיחות ממאסטר שף עם זימון לאודישנים ובחר שלא ללכת.

ניסים היה אדם צנוע ופשוט, בעל לב טוב וענק. הוא שמח לראות את ילדיו מתפתחים, גדלים ומגשימים חלומות, ותמיד רץ לצידם – גם בתוך ה”שגעונות” והרעיונות הגדולים שלהם. הוא היה עבורם אוזן קשבת, איש סוד, מקור כוח וביטחון. הטלפון הראשון תמיד היה אליו. דרך הצלחתם, חלומותיהם ושמחתם – הוא הגשים גם את החלומות שלו.

סיפור אהבתם של ניסים ומירב נותר עד יומו האחרון סיפור של אהבה טהורה, כמעט כמו של שני ילדים מאוהבים. אהבה מלאה בנתינה, דאגה, וחברות עמוקה. ניסים תמיד ידע לתת מעצמו, תמיד ידע להפוך את ה״אין״ ל״יש״, ותמיד עשה הכול מתוך אהבה גדולה.

ניסים עמוס נפטר בגיל 48, הותיר אחריו מורשת של אהבת משפחה, ענווה, אמונה, שמחת חיים ונתינה ללא גבולות. דמותו, חיוכו, צחוקו והלב הענק שלו ימשיכו לחיות בליבם של כל מי שזכה להכירו ולאהוב אותו.

יהי זכרו ברוך.

ת.נ.צ.ב.ה.