רוני דינר: חשוב שאת תאריך הלידה ואת תאריך הפטירה יכתוב באתר בתאריך עברי

הלל דינר: לידה - ט"ו באב תשס"ג (13.8.2003) 
נפל - כ"ב בכסלו תשפ"ה (23.12.2024)

הלל נולד בטורונטו קנדה, ילד חמישי למשפחת דינר, בעת שהמשפחה שהתה שם במסגרת שליחות חינוכית. כשהיה בן שנה, חזרה המשפחה לארץ והלל גדל ביישוב טלמון שבבנימין. הוא למד בתלמוד תורה "נהג כצאן יוסף" בנריה ולאחר מכן בישיבה התיכונית "נר תמיד" בחשמונאים. במהלך הלימודים בתיכון הכיר את זהבה אונטרברג, השניים הפכו לזוג והתחתנו שנתיים אחר כך, במהלך השירות הצבאי.
עם סיום התיכון, בחר ללמוד מספר חודשים לפני גיוסו בישיבה הגבוהה "איילת השחר" באילת. 
עם גיוסו, שובץ בגדוד שמשון בחטיבת כפיר, שם התבלט כבר מהיום הראשון כחייל מצטיין, חבר נאמן וכאדם שככל אחד ירצה שיהיה לידו בכל מצב.
חבריו לספסל הלימודים וצוותי ההוראה במוסדות בהם התחנך, מספרים על בחור כשרוני, עמוק וחכם. כבר בגיל צעיר התבלט בבקיאותו בכל חמשת חומשי התורה, בקריאה בתורה, בקריאת מגילת אסתר ועוד. 
הלל היה בחור ערכי ומספר משפטים היו שגורים על לשונו: "לעשות דברים מתוך מחשבה ולא מתוך הרגל", "לא משנה מה, לתת תמיד את ה 100%", "אני זה מכלול זה אף פעם לא דבר אחד".
הלל התגייס לחטיבת כפיר, לגדוד שמשון, וכבר בטירונות הבינו מפקדיו שהוא מיועד למסלול פיקודי, ואכן יצא לקורס מפקדי כיתות, פיקד על טירונים ויצא לקורס קצינים.
מפקד הפלוגה במסגרת ההכשרה סיפר על הלל שהיה חייל מקצועי המציב לעצמו רף גבוה של אימונים ושל ריצה, ושלא מסתפק בבינוניות. 
במהלך השירות הצבאי, עוד לפני הגיעו לגיל 20, התחתן הלל עם זהבה לבית אונטרברג, והשניים גרו בשכירות בישוב חשמונאים. הם היו נשואים במשך שנה וחצי, עד ליום בו הלל נהרג.
הלל היה מחובר לכל חלקי הציבור הישראלי, הוא אהב את כולם וכולם אהבו אותו. 
הוא היה מקפיד להתקשר לסבא וסבתא בכל יום שישי, גם בשירות הצבאי, ואפילו מעזה כשהתאפשר. במהלך השירות הצבאי, התגלה כחבר ומפקד מסור שאחת התכונות הבולטות באישיותו היתה היכולת להרגיש את כאבי הזולת ולדאוג לו. הוא דאג לחיילים הבודדים שלו, והזמין אותם לשבתות. הוא דאג לחיילים עם קושי כלכלי, וסידר להם עזרה או עבודה.
הוא אהב מאוד לטייל בארץ, וכשהיתה לו הזדמנות, טייל עם חברים במעיינות, בטיפוס על הרים ואף חלם להקים עם חבריו ישוב בנגב בעתיד. 
הלל אהב להיפגש עם חבריו, והיה מכונה "הדבק של החבורה". היה תמיד נכון לעזור לכל חבר בכל שעות היממה ואפילו באמצע הלילה. 
הוא היה זה שנשאר אחרון אחרי אירועים כדי לסדר ולנקות, ולא השאיר את הנקיון והסידור לאחרים. הלל תמיד האיר פנים, עם חיוך עד העיניים וגומות שובות לב. לא מתלונן ולא מקטר גם כשקשה, אם צריך אז עושים, כי זה מה שעם ישראל ומדינת ישראל צריכים ממנו עכשיו.