6 נרות הודלקו

לטקס האזכרה

לזכרה של הרבנית

עליזה זוהר

תאריך לידה 12-01-1933

תאריך פטירה 26-10-2003

סבתא עליזה נולדה בשנת התרצג בערב פסח (1933) לא יודע אם זה לפני שקיעה או אחרי זה יכול להיות יד או טו בניסן

לסבתא היו 3 אחים ( אברהם, שלמה. ושמעון

סבתא נולדה שלישי בת יחידה,

נולדה בעיר איגלי,

זה פרק ראשון בתולדות אימא סבתא עליזה (אליס)

אימא/ סבתא עליזה (אליס) שלמה

סבתא עליזה היית אישה כשרונית ורבת חוכמה חיים.

היה לה כישרון להעניק לכל האחים והאחיות את צומת לב וצרכיו.

אם תשאלו כל אחד מהאחים והאחיות יגידו לכם שהוא היה מיוחד ושסבתא אהבה אותו מכווולם.

היית מרבה לבקש רחמים מצדיקים על כל בעייה שצריכה פתרות או רפואה משמיים.

סבתא עליזה ידעה לפרש חלומות וכוונותם. כל חלום שאני סיפרתי לה (אולי גם כל האחי ואחיותי) אמרי לי מה הכוונה של החלום ומה לעשות .

סבתא היה לה ידע בתרופות טבעיות.

במרוקו שהיינו חולים לא תמיד לקחה אותנו לרופא, היית מכינה לנו חליטות של עשבי מרפה שתמיד החזיקה בבית.

למשל לדלקת גרון היית מרתיחה טימין (שח) לפני שינה שותים והולכים לישון, קמים בבוקר והכל עבר.

סבתא עליזה תמיד ידעה להגיד פתגם או משל לכל מיני מצבים שקוראים בחיי היום יום.

סבתא עליזה

אהבה מאוד שירה, שהיינו תינוקים היית לה שירים לשנה, שירים שעושים אמבטייה, שירים שהיינו חולים לשמח אותנו.

ככה סבתא גידלה אותנו במרוקו

בשבוע הראשון שנולדנו היית משקה אותנו מרתיח פרחי ורדים קטנים מיובשים, זה היה גורם לנו להקאי את כל מיי שפיר שבלענו בזמן ההיריון וגם מחטי ומנקה את כל מערכת הבליעה והקבה.

היית לנו אמבטייה קטנה מנחושת, שבכל יום שהיינו עושים אמבטייה , סבתא היית מחטה את האמבטייה עם אהלקול, (היית שופכת את האלקול ומדליקה אותו וככה האמבטייה נהיית מחוטה מחיידקים)

וכמובן בזמן האמבטייה היית שרה לנו שירים להנעים לנו את האמבטייה.

מיום שנולדנו סבתא היית עוטפת בחיתול את שני הרגליים שלנו בצורה ישרה שלא נגדל עם רגליים עקומות.

אחרי ההנקה סבתא היית נותנת לנו מוצץ ממולא בקימל וסוכר טחון כדי למנוע גזים בבטן.

שייהנו הולכים לישון בעלסל סבתא היית מנדנדת אותנו בליווי שירים.

וכאשר היית עסוקה ובקשה מאחד הילדים להשכיב את אחיו התינוק לא ידענו את השירים, סבתא היית אומרת לנו תנדנדו את הארסל ותשירו רק נונונונו, או ללללה עד שהתינוק ירדם.

פרק ב

סבתא עליזה היה לה גם כשרון לתפירה וסריגה. שהיינו קטנים היית תופרת את רוב הבגדים, ולחורף היית סורגת סוודר לכולם. ככה במשך שנים.

סבתא היית בשלנית טובה,

היו לה לפחות שני תבשילים שאני זוכר שהשכנות במרוקו היו באות לטעום אותם בשבתות.

אחד זה פשתידות ביוחדות.

השני זה תבשיל של בצל עם קציצות בשר. ( היית קוצצת סיר גדול של בצל ומבשלת אותו עם צמוקים עד שנהיה כמו חלת דבש, את קציצות היית מיבשת קליפת תפוז ותוחנת אותה עם הבשר. ומתבשלים ביחד עם הבצל. את התבשיל הזה היינו אוכלים בסעודה שלישית בשבת. )

טעמו מעדן מלכים.

בכל בוקר סבתא היית קמה מוקדם להכין לכולם ארוחת בוקר מיוחד, שכללה קדרת גדולה של חלב מורתח עם חבילה של נענע,

את החלב היינו מקבלים כל בוקר מהחלבן שהיה מניח ליד הדלת עם גוש של חמאה טרייה,

חלק מהחמאה היית סבתא ממיסה של סבא שהיה טובל בלחם פרנה,

בנוסף סבתא מגישה לנו ריבות טעימות שהיא היית מכינה.

ולקינוח היינו מקבלים פנקקים קטנים עשויים רק מחלבון של ביצה וסוכר.

אני זוכרת את סבתא עליזה בתור אישה שפתחה את ליבה וביתה לכל אדם, גם כשהוא שונה לגמרי מאורח חייה ןאמונתה. מעולם לא כפתה שיחות בעלות רוח דתית. כיבדה כל אדם באשר הוא.

קיבלה אותי בחום אהבה ושימחה. הלוואי והיום היו אנשים כאלו

כאלה גם היום.

היתה מחכה לנכדות שלה בחלון ותמיד עם מתנה לכל אחת.

וכמו דגנית גם אני זוכרת תה נענע מתוק וטעים... פשטידת מעקודה ודגים טעימים

בהמשך למה ששלחה מרינה, בבית ספר בעיר שגרנו במרקו היו מלמדות מורות שהיו מגיעות מעיר אחרת , באותם הימים לא יכלו בנות להגורר בבתים מוזכרים, סבתא השקימה שיגורו אצלנו. היא אהבה אותם כול כך, להבעת אהבת לאחד המורות. היא קראה לשרה (ז'קלין) בישמה של אחד המורות,

אני רוצה להוסיף שכאשר עמוס למד בתא , הוא קם כל בוקר בחמש לאוטובוס, סבתא עליזה היתה קמה איתו להכין לו תה ועוגיות .

סבתא חולמת על כל מה שקורה במשפחתה.

סבתא עליזה ידעה הרבה דברים על כולנו, דרך החלומות שהיו לה.

למשל הינה דברים חויתי.

אחרי שילדה את דויד ואמיל ז'ל. סבתא היית מפילה את עובר, רק אחרי מספר פעמים אני נולדתי ובלילה לפני הברית חלמה עם הצדיק רבי חיים פנטו, ועל שמו אני נקרא.

וואו איזה סיפורים מרגשים איפה ישנם עוד אנשים כמו חמי וחמותי ז"ל זכות גדולה נפלה בחלקי להכיר אותם בכל בוקר חמי היה מתקשר לעבודה שלי ושואל לשלומי ושלום הילדים ומזמין אותנו לביתם

נכון, גם אלי סבא אליהו היה מצלצל כמה פעמים בשבוע לשאול לשלומינו. הוא תמיד ביקש לדבר עם שני בטלפון (היה קורא לה שניתו) והיה מתמוגג וצוחק בהנאה מכל מה שהייתה אומרת (היא דיברה בגיל מאוד מוקדם והייתה מדברת כמו ילדה גדולה ממש כבר בגיל ממש צעיר)

במשך החיים שלי כל פעם שקרה לי משהו לא טוב, סבתא היית חולמת על המקרי ומדברת איתי עלהם, אפילו מקרים בחיי הנשואים שלי, ידעה כמעת הכל דרך החלומות.

במרוקו ככה חגגנו בעיירה ובבית את ההורים.

אחרי תפילת ערבית של מוצאי חג כל מתפללי בית הכנסת היו הולכים יחד לכל בית ובית לברך את בני הבית ובכל בית הייתה צלחת עם קמח שהאנשים לוקחים קמצוץ ושמים על ראש המשפחה.

אצלנו בבית השולחן היו מונחים עלי תאנה, שעורה, מופלטה, ממתקים בתיים, קערת קמח,

לאחר שכל האורחים הולכים לבתהם. סבתא עליזה היית מכינה קערה עם בצק, עושים הבדלה וסבא אליהו היה מחלק לכל אחד מטבע עתיק יומין.

סבתא הייתה שופחת בבצק את יין של הקידוש.

לאחר זה סבא אליהו מתחיל בתפילה מיוחדת ועם ברכות לכל אחד ששם את המטבע בבצק, וסבתא עליזה היית עושה קולולולו לכל אחד , ולאחר טקס הזה היינו מתישבים למופלטות ושאר המתוקים,

את הבצק סבתא הייתה מחלקת לכדורים קטנים, ובכל יום שהייתה אופה לחם הייתה מוסיפה כדור אחד לבצק, וככה בכל יום עד שנגמר הבצק של המימונה.

ללחם הזה היה טעם מיוחד, והיינו קוראים לא לחם של המימונה.

מנהג זה סבא וסבתא המשכו גם בישראל.