נאור סיבוני לוחם גולני גדוד 13 פלוגה ב׳ זאבי הדממה.
בנם השלישי של צילה ודקר, אח לדור, רותם ואליה. 
גדל והתחנך במושב גילת. נולד בכ"ה באייר תשס"ג (27.5.2003), נפל ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) בקרב על המוצב בנחל עוז, בן 20 בעלותו כקדוש עליון השמיימה.

בן מסור להוריו, אח תומך, מכבד, קשוב ואוהב. נכד שדאג לבקר את הסבים והסבתות בכל הזדמנות, אחיין ובן דוד אשר העניק לכל אחד ואחת מהמשפחה המורחבת את התחושה שהם הכי מיוחדים אצלו, כי באמת מצא והאיר בכל אחד ואחת את הייחודיות שלהם. ילד מאיר פנים בעל עיניים טובות ומאירות שחודרות פנימה, חיוך כובש ותלתלי זהב, יפייפה כדוד המלך ואף עם יכולת הובלה רגישה ואמיצה כמותו.

ספורטאי בכל רמ"ח אבריו, שחי ונושם ספורט ומטורף על כדורגל, אוהד מושבע של "מכבי תל אביב", שיזיז הרים וגבעות  כדי להגיע לכל משחק. אהב לשיר (בעיקר שירים של אייל גולן, אותו העריץ) ולרקוד מהנשמה ובהתמסרות לרגע. בעל חוש הומור וחקיין מעולה,עם חיוך נצחי ושובב שמאיר למרחקים.

עוד כנער היה בעל דרך ארץ, ענו וצנוע, חי ותוסס, שחי ונשם הלכה למעשה את המשפט 'ואהבת לרעך כמוך'. חבר אמת שפותח את ביתו לכולם, במיוחד לחברים שחוו קשיים בביתם, וזאת מבלי שירגישו במבוכה, כשהוא דואג להעניק תחושה של שייכות ובית.
מעבר להכנסת האורחים מלאת החסד כאברהם אבינו, פעל למען קירוב לבבות וחיבור, נלחם בגבורה בחרמות ולא היה מסוגל לעמוד מהצד כשהבחין בעוולות ואי צדק. כשהיה מבחין בילדים שלא רוצים לשחק איתם, היה בחן ואומץ לב מצליח להפוך את הקערה על פיה, כך שבסוף הם חזרו להיות חלק בלתי נפרד מהקבוצה.

לפני הגיוס אמר "או גולני או כלום" לקצין המיון וכך היה. בנחישות בלתי מתפשרת עבר את ההכשרה המפרכת, כשהוא זוכה גם כאן, לכינוי – "המנהיג השקט". מנהיגות שבאה לידי ביטוי בנתינה בסתר ודאגה אין סופית מאחורי הקלעים, מבלי יותר מדיי לדבר. 
לאחר מותו נחשף כמה סייע לחיילים בודדים ולחבריו לפלוגה, משיתוף באוכל שהיה מביא מהבית ועד מסירה של ציוד אישי.  צילה אמו מספרת: "אני הייתי שמה כמות ציוד אקסטרא והוא היה חוזר עם מחציתו. כשהייתי שואלת אותו איפה כל הציוד? היה מיתמם ואומר שהוא לא זוכר שהיה כל כך הרבה, כדי לא לספר שנתן״.

ביציאה האחרונה הביתה קיבל מצטיין ובסוף שבוע האחרון לחייו, הצליח להגיע כמעט לכל דבר שאהב, כאילו ביקש להיפרד כראוי מהחיים ומהאנשים שאהב.

בשבת שמחת תורה, שלח הודעה למשפחה "לא להתקשר עכשיו, הכל טוב" והעביר למצב טיסה, כדי להיות כל כולו בלחימה. נלחם בגבורה בבני העוולה במוצב נחל עוז, הסתער והביט לרוע ולפחד בעיניים, כשהוא חד ומכוון מטרה. לאחר שעלה לעמדת הקליעה על חומת המוצב, והבחין במחבלים, הוא הגיב בקור רוח, מיד ירד למיגונית להזהיר את חבריו. כשטיל RPG שנורה לעבר עמדת הקליעה הרס אותה, מפקד המחלקה הורה לו לחזור לאזור המיגונית מול המגורים ולהילחם שם. נאור המשיך להילחם באומץ ומסירות לב, מעוררי השראה, כשהוא מציל נפשות רבים, הוא נכנס ויצא מהמיגונית, הסתער שוב ושוב עד שנפצע באורח אנוש מירי מחבלים. בסרטון שצולם מהמיגונית, הוא תועד מחייך כמנסה להרגיע ולנסוך בטחון, בתוך הכאוס בו היו כולם.

 "אהוב ליבי" מכנה אותו המחנכת שלו מהתיכון, שתי מילים המתארות כמה שהוא היה אהוב על כולם, אך גם כמה שהוא בעצמו היה לב אוהב. 
״אתה הדרך לחיים שלי״💛 זהו הסלוגן המלווה אותנו ונר לרגלינו.
״האור בחיי״ הרצאתה של אימו צילה המביאה את אורו, כשהיא וכל משפחת סיבוני בוחרים בכל יום ויום בחיים עם נתינה ומשמעות, מחויבים בנחישות להמשיך את דרכו הייחודית של נאור האור - להיות טובים ושמחים, להיות מהמשפיעים והנותנים, מתוך אהבת אדם פשוטה. 
יהי זכרו חי.