אישה שהאהבה את החיים ...האהבה לצחוק ולחבק , סבתא עם נשמה של ילדה הקדישה את חייה למשפחה לילדים והנכדים...הרגישה שמשימת חייה הוא לגדל את הדור הצעיר .... היא הייתה עמוד התווך של המשפחה .. בדברי הספד בלוויה אמר בעלה מוטי חיה, אהובתי, מאז היום שבו נפגשנו היה לי ברור שזו התחלה של סיפור — הסיפור שלנו. יחד בנינו את ביתנו, ושמרנו עליו מכל משמר. בנינו משפחה לתפארת, דור אחרי דור, ואת היית הלב של המשפחה הזאת. כל כולך היית נתינה. נתת לילדים, לנכדים ולכולנו אהבה ללא גבולות, ללא תנאים וללא סייג. תמיד דאגת לכולם, תמיד היית שם בשביל כולם, והמשפחה הייתה כל עולמך. עברנו ביחד חיים שלמים. שמחות, רגעים יפים, ימים קלים וגם ימים קשים. אבל תמיד היינו יחד. ואז, ביום בהיר אחד, ירדה החשיכה על ביתנו, ופגשת את המחלה הארורה. נלחמת בה בכל הכוח. עברת טיפולים, כאבים ותקופות קשות שאי אפשר לתאר במילים. ולמרות הכול המשכת להילחם, כי כל כך רצית להישאר איתנו, עם המשפחה שכל כך אהבת. ואני הבטחתי לך שאהיה לצידך. שלא אשאיר אותך לבד. שאהיה איתך עד הסוף. והייתי איתך, אהובתי, עד הרגע האחרון. אבל יש דבר אחד שלא הצלחתי לעשות — לא הצלחתי להשאיר אותך איתנו. ועל זה הלב שלי נשבר. אני רק מקווה ששם למעלה יודעים כמה סבלת כאן, כמה נלחמת וכמה אהבה נתת בחייך. אני מקווה ששומרים לך שם מקום מכובד בגן עדן, מקום של שקט ושלווה, בלי כאב ובלי סבל. השארת אחרייך משפחה שלמה שאוהבת אותך, ואת הזיכרונות שלנו אף אחד לא יוכל לקחת. הגעגוע אלייך כבר קשה מנשוא, ואני יודע שהוא ילווה אותי עוד הרבה מאוד זמן. חיה שלי, אהובתי, תודה על החיים שבנינו יחד. תודה על המשפחה שהקמנו. תודה על כל השנים, על הנתינה, על האהבה ועל מי שהיית בשבילי ובשביל כולנו. אני אוהב אותך. ואמשיך לאהוב ולהתגעגע אלייך. תנוחי על משכבך בשלום, אהובתי. יהי זכרך ברוך.