אם היינו צריכים לתאר את אמא במילה אחת, המילה הייתה קלאס ליידי . בלבוש, בדיבור, בהתנהגות ובנוכחות שלה — הקלאס היה חלק ממי שהיא.

מרטין נולדה ב־9 בנובמבר 1952 בעיר אורן שבאלג׳יריה. יחד עם אריה, בעלה האהוב, הקימה משפחה: מנדי, אורי, עדי ואלעד. האהבה ביניהם הייתה חלק מרכזי בסיפור חייהם, והיא נשארת זיכרון יקר עבורנו.

אמא הייתה נפלאה, אוהבת ודואגת. הדאגה שלה הייתה חלק מחיי הבית, וגם הבישולים שלה נשארו בזיכרון שלנו. האורז הלבן והאורז הצהוב המיוחד שלה הם טעמים שתמיד יזכירו לנו אותה — את אמא ואת הבית.

היא הייתה אמנית בנשמתה. אהבה לצייר, לשיר ולרקוד טנגו וטוויסט, ואהבה במיוחד את השירים של שימי תבורי ואנריקו מסיאס. המוזיקה והיצירה היו חלק מעולמה, חלק מהשמחה שלה וחלק מהאישה שהכרנו ואהבנו.

לנכדיה הייתה סבתא אוהבת ודואגת. האהבה שלה ליוותה את המשפחה שהקימה, את ילדיה ואת נכדיה, וכל אחד מאיתנו נושא איתו זיכרונות משלו ממנה.

במשך יותר מארבעים שנה עבדה באוניברסיטת בן־גוריון.
כשלושים שנה בהנדסת חשמל וכחמש־עשרה שנה בהנדסת בטיחות ובהנדסת אלקטרו־אופטיקה. גם בעבודתה הביאה את הקלאס שאפיין אותה — נעימות, אכפתיות וכבוד לאדם שמולה. עבודתה באוניברסיטה הייתה חלק משמעותי מסיפור חייה.

ומעל הכול, חסר לנו הקול שלה. הקול המדבר, הקול השר — הקול של אמא. געגוע פשוט ועמוק, שנמצא איתנו בכל יום.

אמא אהובה, השארת בנו אהבה, זיכרונות וטעמים של בית. נזכור את הדאגה שלך, את האמנות שבך ואת הקלאס שהיה כולו שלך.

הקול שלך חסר לנו. האהבה שלך נשארת איתנו תמיד.

יהי זכרך ברוך.