אבא יקר שלנו,

אם היינו צריכים לתאר את אבא במילה אחת, המילה הייתה לב ענק .בהתנהגות ובנוכחות שלו

אריה נולד ב־2 באוגוסט 1952, ובמשך כל חייו היה אדם של עשייה, אחריות ונתינה.
אדם שעבד קשה, דאג למשפחתו ותמיד היה שם בשביל כל מי שהיה צריך.

שנים רבות שירת בצה"ל כחשמלאי, במקצוע שדרש מקצועיות, מסירות ואכפתיות. גם לאחר פרישתך לא עצרת לרגע, והמשכת לתרום ולעבוד בתחום הבטיחות, תחום שכל כך אפיין אותך. תמיד דאגת שכולם יחזרו הביתה בשלום, תמיד הסתכלת על האחר לפני עצמך.
אבל בשבילנו היית הרבה יותר מהמקצועות ומהתפקידים שמילאת.
בשבילנו היית הלב של הבית.
היית המנוע שהניע את המשפחה קדימה, עמוד התווך שעליו נשענו כולנו. היית הכתובת לכל שאלה, לכל התלבטות, לכל רגע של שמחה וגם של קושי.
ידעת לתת עצה טובה, לעזור בלי שביקשו ממך, ולהעניק תחושת ביטחון שרק אבא יכול לתת.
המחלה הארורה ניסתה לקחת ממך את הכוחות, אבל היא מעולם לא לקחה ממך את הרוח, את האמונה ואת האהבה למשפחה.
נלחמת בגבורה, בעוצמה ובכבוד.

לצד הכאב הגדול, אנחנו מלאים בהכרת תודה.
תודה על הערכים שהנחלת לנו. תודה על הדוגמה האישית
. תודה על האהבה האינסופית שנתת לילדיך, לנכדיך ולכל בני המשפחה.
יהיו לנו תמיד את הזיכרונות של הארוחות המשפחתיות, של הצחוק, של השיחות, של הדאגה האמיתית שלך לכל אחד מאיתנו.
אנחנו מבטיחים לקחת איתנו את הדרך שלך: להיות אנשים טובים יותר, ישרים יותר, אחראים יותר, משפחתיים יותר.
אומרים שהזמן מרפא, אבל יש אנשים שהלב לעולם לא מפסיק להתגעגע אליהם.
אתה תהיה איתנו בכל צעד, בכל החלטה, בכל חג ובכל מפגש משפחתי.
נמשיך לספר עליך, ללמוד ממך ולכבד את זכרך.
אנחנו אוהבים אותך. אהבנו אותך אתמול, אוהבים אותך היום, ונאהב אותך לנצח.

יהי זכרך ברוך.