מכלוף (השחור) ווקנין

תאריך לידה 11-11-1947

תאריך פטירה 15-08-2013

בדרכו היחודית והיחידה שהייתה רק לו השאיר חותם ענק משפחה מאוחדת וחור בלב בצורה שלו

מכלוף וקנין – “מכלוף השחור”

סבא שלי, מכלוף וקנין, או כמו שכולם הכירו אותו – “מכלוף השחור”.

מכלוף היה אדם סוחף, מרתק ומצחיק. כזה שאי אפשר להישאר אדישים אליו. אדם עם נוכחות, עם סיפורים, עם חוכמת חיים ועם יכולת לראות דברים הרבה לפני שאחרים הצליחו להבין אותם.

הוא הביא לעולם משפחה גדולה. קצת מחורפנים, אולי אפילו קצת יותר מקצת… אבל אנשים עם הלב הכי גדול שיש. משפחה שמורכבת מאנשים שונים, אבל עם שורש אחד חזק – מכלוף.

במהלך חייו הוא התחתן פעמיים. בפעם הראשונה עם סבתא שלי, דינה, ויחד הם הביאו לעולם חמישה ילדים: רויטל, איריס, אבי, רפי וגונן.

בהמשך התחתן עם סמדר, ויחד הם הביאו לעולם ארבעה ילדים: מורן, בן, ליאור וימית.

מאחורי שתי הנשים האלה עמדו שתי לביאות אמיתיות. שתי נשים חזקות ומיוחדות, שעברו חיים לא פשוטים, התמודדו עם לא מעט קשיים, ובכל זאת נשארו עומדות על הרגליים – בשביל הילדים, בשביל המשפחה ובשביל כולם.

ומכל שני הבתים האלה צמחה משפחה ענקית – עמוסת ילדים, נכדים ונינים. משפחה שלמה שנושאת איתה את הסיפורים, הצחוקים, השיגעונות ובעיקר את הלב הגדול שהוא השאיר אחריו.

אבל אם יש משהו שהיה מיוחד במיוחד במכלוף, זו הייתה חוכמת החיים שלו.

יש את המשפט הזה: “חכם סיני אמר לי פעם…”

אבל אצלנו במשפחה תמיד אפשר לענות:

אנחנו לא צריכים חכם סיני. לנו יש את מכלוף.

חכם מהחיים. חכם מניסיון. חכם מהדרך שעבר.
והכי חשוב – לא סיני בכלל. מרוקאי שלם.

מכלוף היה אדם עם עבר מלא בסיפורים, אבל עם הראש תמיד קדימה. הייתה לו ראייה מיוחדת של החיים ויכולת להסתכל על העתיד בצורה שלא הייתה מובנת לכולם באותו רגע.

הוא היה מצחיק, הוא היה סוחף, הוא היה לפעמים משוגע בדיוק במידה הנכונה – אבל מעל הכול, הוא היה מכלוף.

ואולי זו הדרך הכי טובה לתאר אותו:

לא צריך הרבה מילים כדי להסביר מי הוא היה.
מספיק להגיד את השם שלו – מכלוף השחור – ומי שהכיר אותו כבר מחייך, נזכר ומבין.

כי אנשים כמו מכלוף לא באמת נעלמים.

הם נשארים בתוך הילדים שלהם, בתוך הנכדים והנינים, בתוך הסיפורים שממשיכים לספר, בתוך הצחוקים, בתוך המשפטים, בתוך המשפחה הגדולה שהוא בנה.

והמשפחה הזאת היא אולי הסיפור הכי גדול שמכלוף השאיר אחריו.