לזכרו של סמ"ל
איתן דב רוזנצוויג
סיפור חייו
בנם הבכור של חגית אסתר ועוזיה יהושע. נולד ביום כ"ג באדר תשס"ב (7.3.2002) ביישוב אלון שבות שבגוש עציון. אח גדול לארבעה – אורי, אלעד, נוה ועמית.
איתן דב גדל והתחנך באלון שבות, למד בבית ספר יסודי מקומי ובישיבה התיכונית "אור תורה נווה שמואל" באפרת.
ילד חכם ורגיש, בעל נפש עדינה ויצירתית. מגיל צעיר הביע סקרנות גדולה, קרא ולמד על נושאים רבים ומגוונים וצבר ידע מרשים בהיקפו. הוא הכיר היטב את התרבות היוונית, הרומית והמצרית, לימד את עצמו כתב חרטומים והירוגליפים והעמיק בתחומי ההיסטוריה, האומנות, הספרות והמדע.
את כישרונו האומנותי יוצא הדופן הביע ביצירת איורים מורכבים ויפהפיים ובכתיבת שירה וקטעי "ספוקן וורד".
בישיבה התיכונית למד במגמת אומנות וספרות, אך הצטיין גם במקצועות הריאליים ובמקביל ללימודיו לקח קורסים בסטטיסטיקה, פסיכולוגיה וכלכלה מטעם "האוניברסיטה הפתוחה".
במספר הזדמנויות הוזמן על ידי משרד החינוך לכנסים חינוכיים על מנת לספר כיצד הוא משלב למידה ריאלית עם אומנות.
ליצירת הגמר שלו במגמה קרא "קומא, מי עפצים וקנקנתום", בארמית – שמות רכיבי הדיו אשר שימש סופרי סת"ם לכתיבת טקסטים מקודשים ביהדות. היצירה, המתפרסת על פני קנבס באורך שלושה מטרים ושישים סנטימטרים, היא מלאכת מחשבת של אלפי איורים מרהיבים המתארים את סיפורו של העם היהודי באמצעות סמלים ודימויים, התייחסויות למאורעות היסטוריים ותנ"כיים, דיוקנאות של שליטים, ציטוטים של שירה עברית ועוד. את כל האיורים יצר איתן באמצעות דיו וציפורן, על מנת לדמות את מראה הטקסט המקודש.
"רמת הפירוט והעושר של הציור הזה מדהימה, אפשר להסתכל עליו שעות", סיפר פורת סלומון, שהיה המורה של איתן במגמה, "בעיניי זו יצירה שיש לה משקל סגולי אדיר. זו יצירה שבשקט יכולה לשבת במוזיאון ישראל כיצירה יהודית".
יצירת הגמר של איתן זכתה בפרס הצטיינות בתערוכה הארצית של מגמות האומנות וזיכתה אותו במלגה ללימודי אומנות.
יצירה נוספת שלו, במסגרתה אייר את חלקו הראשון של הפיוט "למען איתן" (אחד הפיוטים המוכרים של הושענא רבה, היום האחרון של חג סוכות), התפרסמה ב-2020 בכתב העת "בר", העוסק באומנות ובשירה ומיועד לבני ישיבות.
איתן סיים את לימודיו בישיבה התיכונית בהצטיינות יתרה וקיבל אות הוקרה על הצטיינותו ממשרד החינוך.
לאחר מכן, החל ללמוד בישיבת ההסדר בירוחם. גם שם גילה תשוקה גדולה ללמידה, שתה בצימאון כל פיסת תורה, והתחבר במיוחד לעולם החסידות. באחד הימים, הגיש לראש הישיבה, הרב חיים וולפסון, רישום אבסטרקטי שיצר אחרי שיעור בחסידות. "זה סיכום השיעור", אמר. הרב הגדיר אותו כ"כוכב מנצנץ, אומן עם אומץ לא שגרתי לחשוף אנשים לעומק הנפש".
ב-11.11.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד "שקד" של חטיבת "גבעתי". הוא התגייס מתוך אמונה בחשיבות השירות הצבאי, השקיע באימונים ולא ויתר גם כשנתקל באתגרים. מפקדו סיפר שתמיד פעל בחוכמה, בסקרנות ובאמונה, עזר ודאג לכולם ומעולם לא התעלם מצרכיו של אחר.
איתן היה אדם של הומניות, פשטות ואמת, תמיד שמח ואופטימי, עדין ומאיר פנים, אוהב אדם ואלוהים. הוא הצטיין בכל תחום בו עסק, אך מעולם לא התרברב בכישרונותיו הרבים ועשה הכול בענווה ובצניעות.
אחיו, אלעד, סיפר שתמיד החזיק ספר גמרא או חסידות ביד אחת, ספר פילוסופיה בשנייה, ובכיס נשא מחברת קטנה לרישומים ואיורים ועיפרון.
בסוף ספטמבר 2023 יצא לחופשת שחרור. הוא תכנן לטוס עם הוריו לחו"ל, לחזור ללמוד בישיבה, להמשיך את דרכו בעולם האומנות ואולי אף להיות חוקר באקדמיה. כל מי שהכיר אותו צפה לו עתיד מזהיר בכל תחום אליו היה מחליט לפנות.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עם פרוץ המתקפה איתן, שהיה בחופשת שחרור, נקרא חזרה ליחידתו הסדירה והתייצב מיד. מתחילת הלחימה פלוגתו, הפלוגה המבצעית של גדוד שקד, הייתה מיועדת לכניסה לעזה והתאמנו לשם כך ללא הרף.
ב-27.10 איתן היה חלק מהכוח הראשון שנכנס לתמרון הקרקעי ברצועת עזה. הוא לחם בנחישות, במסירות ובגבורה לאורך ימים ארוכים. גם בתנאי השטח הקשים הקפיד ללמוד מדי לילה את דף הגמרא היומי.
ביום רביעי 22 בנובמבר 2023 יצא לפעילות מבצעית בעיר ג'באליה שבצפון רצועת עזה. במהלך הפעילות בעמק הגראדים, מקום ממנו שוגרו טילים רבים לשטח ישראל, איתן לחם עם פלוגתו לטהר את המקום. תוך כדי חילופי האש איתן נפגע פגיעה אנושה ונהרג.
סמל איתן דב רוזנצוויג נפל בקרב ביום ט' בכסלו תשפ"ד (22.11.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בכפר עציון. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.
אימו, חגית, ספדה לו: "איתן, בני בכורי. הפכת אותי לאימא. ילד מוכשר ויצירתי, פאר היצירה. אתה היית כמה רמות מעל כולם, כמה רמות מעלינו. היית כל כך חכם, היית מוכשר בהכול... אבל יותר מכול נזכור את האהבה אלינו, למשפחה ולכל הסובבים אותך. נתת כבוד לכל אדם מכל המגזרים. לכולם... היית גאוותי".
אביו, עוזי, ספד: "המשענת של כל המשפחה. אתה ילד כל כך מיוחד, אי אפשר לתאר. יצירתי, משכיל, אוהב, דואג לכולם, טוב לב, בחיים לא אמר 'לא' לאף אחד. אתה גם בן שלי וגם המורה שלי. בכל דבר שנגעת – הצטיינת. אני כל כך גאה בך, בפוטנציאל שלך. תמיד ידעתי שתגיע רחוק אבל עכשיו הכול נגדע...
"בפעם האחרונה שנפגשנו דיברנו על זה שאתה חלק מיצירת ההיסטוריה של עם ישראל ואמרת שאתה כל כך רוצה להיות חלק מזה! גיבור שלי, אתה כל כך גיבור. אפילו בקרב האחרון שמענו שנתת את כולך. אני מרגיש קרוע כאילו חתיכה נתלשה ממני".
במאי 2024, הוצבה במוזיאון "ארצות המקרא" בירושלים תערוכה בשם "קומא" המוקדשת ליצירתו של איתן ובפרט ליצירת הגמר שלו - "קומא, מי עפצים וקנקנתום". סרטון על איתן והתערוכה –
https://www.youtube.com/watch?v=TNqZdYqmG4U&t=7s
המשפחה החליטה להמשיך את התערוכה על ידי הפקת ספר זיכרון שירכז את עבודותיו של איתן.
אתר ההנצחה לאיתן שהמשפחה הקימה - /https://eitanrosenzweig.co.il
איתן מונצח באתר בית הנשיא, ולצד תמונתו צילום של מקטע מיצירת הגמר שלו.
מקטע מיצירת הגמר מופיע גם על כריכת הספר "ונתנה תוקף", מאת המשורר יונדב קפלון, וכן בפתיחת פרק הסיום של העונה השלישית של סדרת הטלוויזיה "שבאבניקים".
את מבחר יצירותיו של איתן, איוריו ושיריו, ניתן לראות באתר האינטרנט שהוקם לזכרו, תחת השם איתן רוזנצוויג
שיר לזיכרון
עדיין לא נוספו שירים לעמוד ההנצחה.
קיר הזיכרון
רגעים קטנים וגדולים שנשארים בלב.
לפני כשלוש שנים שלח איתן רוזנצוויג לכתב העת ״בר״, לאמנות ושירה לבני ישיבות, עבודה שצייר בעקבות ״למען איתן״, אחד הפיוטים המוכרים של הושענא רבה, ערב שמחת תורה. הוא אייר את החלק הראשון של הפיוט:
לְמַֽעַן אֵיתָֽן ﬣַנִּזְרָֽק בְּלַֽהַב אֵֽשׁ׃
לְמַֽעַן בֵּֽן ﬣַנֶּֽעֱקַֽד עַל־עֵצִֽים וָאֵֽשׁ׃
לְמַֽעַן גִּבּֽוֹר ﬣַנֶּֽאֱבַֽק עִם־שַׂר־אֵֽשׁ:
לְמַֽעַן דְּגָלִֽיﬦ נָחִֽיתָ בְאֽוֹר וַֽעֲנַן־אֵֽשׁ׃
לְמַֽעַן הֹֽעֲלָֽה לַמָּרֽוֹﬦ וְנִתְעַלָּֽﬣ כְּמַלְאֲכֵי־אֵֽשׁ
שלוש שנים לאחר מכן, נהרג במלחמה שפרצה בשמחת תורה, והיצירה קיבלה רובד נוסף של משמעות וכאב. בעבודה נראה יהודי עוטה טלית ואוחז בכוח בארבעת המינים המסתירים את פניו. מאחוריו יצורים ומפלצות בתוך החושך, ובצד מופיע השעיר לעזאזל עם החוט האדום, שעומד לצאת מהתמונה.
איתן דב רוזנצוויג למד בישיבת ההסדר ירוחם והתגייס לגדוד שקד בחטיבת גבעתי. איתן היה אמן בכל נשמתו, יצירותיו שהתפרסמו לאחר נפילתו עוררו הדים בקרב אמנים מן השורה הראשונה, שראו ביצירותיו ראויות לבמות אמנותיות מהנחשבות ביותר. מלבד עיסוקו בציור היה איתן גם משורר, התעניין במוסיקה, בפילוסופיה, בפסיכולוגיה ובעצם בכל תחום. בקיאותו הרבה בעולמות הנפש והאמנות לא גרעו בכהוא זה משקיעותו היוקדת בעולמות של תורה ושל קודש, ודמותו מיזגה בין העולמות.
כתלמיד צעיר בישיבה התעקש להצטרך לשיעור חסידות הנמסר לתלמידים הבוגרים בלבד, שיעור זה הגביר את תשוקתו אל העולם החסידי, הוא השתתף בטישים והגיע בקביעות לשיעוריו של רבי שאול אלתר מגור, ר' שאול אהב את איתן וראה בו אחד מבני החבורה, תלמידיו מספרים כי אמר עליו שהוא: "זך וטהור".
בתחילת המלחמה היה עם הכח הראשון שנכנס לעזה ולאחר שבוע וחצי של לחימה התקלקל המזגן בנמר של איתן וחבריו, 40 מעלות החום ששררו בנמר לא אפשרו לחבר'ה להמשיך והם יצאו לתקן את המזגן, כשהם מחכים בחוץ מצא איתן שלוש גמרות שוטנשטיין על המסכת הנלמדת בדף היומי, הוא שמח מאד ולקח כרך אחד כשאת השניים הנוספים הוא מחלק לחבריו בנמרים אחרים. לאחר המלחמה סיפר חברו כי בלילות כשכולם נפלו שדודים נשאר איתן ער ולאור הפנסים הכחולים הקטנים של הנמר למד את הדף היומי בלי לפספס אף יום!
הקורונה נחתה עלינו דווקא כשהתלמידים הגיעו לפרויקט הגמר. להרבה חבר'ה זה עצר את התנופה, ואצל איתן זה היה הפוך", הוא נזכר. "הזמן הזה של הבידוד בבית אִפשר לו להתכנס בבית ליצירת חייו. הוא אמר לי שהוא הולך לשפוך על קנבס את כל התת-מודע היהודי. הוא אמר - 'אני לוקח קנבס ארוך, ונראה לאן אגיע'.
כך, בדיו על קנבס, נולדה יצירת הגמר של איתן רוזנצוויג במגמה. הוא קרא לה "קומא, מי-עפעצים, וקנקנתום", על שם שלושת המרכיבים שמהם לפי המסורת מכינים דיו סת"ם - דיו לכתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות. היצירה, שמתפרשת על פני שלושה מטרים ו-60 סנטימטרים, זכתה בפרס הצטיינות בתערוכה הארצית של מגמות אמנות.
רמת הפירוט והעושר של הציור הזה מדהימה, אפשר להסתכל עליו שעות", אומר סלומון. "על כל פרט הוא ידע להסביר - 'זה מהגדה של פסח מהמאה ה-12', ו'זה דיוקן של הרודן הזה' ו'זה מהפרעות האלו והאלו'. זו יצירה שהיא על-אישית - בדרך כלל בפרויקט אמנות בגיל הזה ובשלב הזה, עסוקים מאוד ב'אני', בחוויה שלי וברגשות שלי, וכאן הסיפור שונה.
תמיד הסתכלתי עליו כתלמיד צעיר ומבטיח שאני לא יכול לחכות לראות לאן הוא יגיע עם האמנות שלו בהמשך. פתאום כשהדבר עומד בפני עצמו, בעיניי זו יצירה שיש לה משקל סגולי אדיר. זו יצירה שבשקט יכולה לשבת במוזיאון ישראל, כיצירה יהודית", הוא מציין. "הייתי אומר שהוא הפך לאחת הדמויות בציור שלו. הוא צייר את הגורל היהודי, יש שם את הפרעות ואת מסעות הצלב, והוא הפך לעוד דמות בתוך הסיפור הגדול הזה.
יצירת הגמר הייחודית גדושה בסמלים ובדימויים, וקצרה היריעה מלתאר את כולם. בולטת במיוחד מנורת שבעת הקנים שבמרכזה, שמעליה ציטוט מהגמרא. במספר הזדמנויות שתועדו בווידאו, הסביר רוזנצוויג על פרטים מתוך היצירה. כך למשל מופיעה בחלקה התחתון של היצירה מחווה לאיור של האמן החרדי גדי פולק מתוך הגדה של פסח שאייר, המתאר את הסבל של בני ישראל כשהיו עבדים במצרים. חלקו השמאלי של הציור, החל מהמנורה, מוקדש לזהות היהודית ולתשובה היהודית למאורעות שקרו לעם. הוא הסביר כי טכניקת העבודה של שימוש בדיו וציפורן על פני מגילת קנבס נועדה לתת את האשליה של טקסט מקודש.
באחד המקרים הסביר רוזנצוויג: "ציירתי כאן נרטיב יהודי. כשהייתי בסוף כיתה י"ב, עברתי תהליך מסוים ועמדתי בפני משהו חדש. בחרתי להמשיך ללמוד בישיבה ורציתי לחפש את המקום היהודי שלי,
תשוקת הרוח לחול וחוזר חלילה / איתן רוזנצוויג
תְּשׁוּקַת הָרוּחַ לַחוֹל וְחוֹזֵר חָלִילָה.
רוּחוֹת חַמּוֹת שֶׁל מִזְרָח מְנַשְּׁבוֹת,
וּמְדוּרוֹת שֶׁל פּוֹרְעִים מְאִירוֹת לַיְלָה.
זֶה כָּל מָה שֶׁעֵינַי רוֹאוֹת.
שָׁמַיִם כְּחֻלִּים אֲטוּמִים לְלֹא עָנָן,
וְגַלְגַּל הַחַמָּה מִתְגַּלְגֵּל, וְחוֹזֵר חָלִילָה.
דְּיוּנוֹת גְּבוֹהוֹת צְחִיחוֹת, לְלֹא סִימָן.
נִצְנוּצֵי כּוֹכָבִים כּוֹזְבִים בְּרֶדֶת הַלַּיְלָה.
אַךְ קוֹל קוֹרֵא, קוֹרֵא וְאוֹמֵר:
'צֵא צֵא!' וְחוֹזֵר חָלִילָה
הַקּוֹל קוֹרֵא קוֹרֵא וְחוֹזֵר.
לֹא יִדֹּם עַד לֶכֶת הַלַּיְלָה.
'פַּנֵּה דֶּרֶךְ לֵאלֹקִים, יָשָׁר בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹקֵינוּ'
שׁוֹמֵעַ, מַקְשִׁיב וְהוֹלֵךְ.
וְחוֹזֵר חָלִילָה...